לא להתייחס אחד לשני זה יצר הרע. לא לקפוץ להציע עזרה זה יצר הרע.
לא לגרום לאחר הרגשת שייכות ובטחון זה יצר הרע. לא להתחבר ולמנוע נישואין בין עדות זה יצר הרע.
אדם שגדל ללא צעקות יהיה פנוי לפתח רצון להיות מישהו מצליח בעל כוחות להנהיג, לשנות ולשפר את כל סוביביו.
ולהבדיל אדם שגדל בליווי צעקות רח"ל אישיותו טרודה רק בהשרדות ובחרדות ומפקיר לחלוטין את תודעתו העצמית וקרוב לוודאי שיהיה קשה יום עם קצרים במשפחתו בכלל ובזוגיותו בפרט.
כאשר אדם מרגיש מתח כשהוא פוגש אישה (למטרת קשר כמובן) הוא בעצם פוגש תכונה של אחד מהוריו המוח מתריע במתח והאדם מפרש הרגשה זו כהתרגשות ממשהוא מיוחד וקסום.
ישנו פחד פנימי שהילדים לא יהיו כמונו ההורים כי את החלומות אנו מעדיפים שהם יגשימו ויצליחו היכן שלא היה לנו מוטיבציה להתאמץ.
לכן מרגיש לנו כאילו הם "הולכים לאיבוד" אם ינוחו כי כל רגע חשוב והם יכולים להיות יותר טובים במחר של החיים.
כל מידע שייספג באדם והוא יותר חזק מכח נפשו,כעין אדם שרגיש לדם, שנחשף למקרה טראומטי שבו נראה איבר שוטט דם, תאונה, בהלה, הטרדה מינית, אלימות במשפחה, וכו' המקרה ישאיר רושם כה חזק בליבו, עד אשר יהיה לו מידע זה, לצלקת מרה.
לצערי ישנם רק מעט אנשים בעלי אומץ לגשת למגירות של ביקורת העצמית בכדי להיות עסוקים בלתקן את עצמם להיות טובים ונכונים באמת עם כל העמל והקושי בלשנות את מידותיהם.
לפני החתונה היתה הקשבה למטרת הקשבה רק בכדי להיות שם כאשר האחר ידבר. אבל אחרי החתונה אנשים טועים וחושבים שהשיחות הינם למטרת העברת מידע ולא להעברת רגשות עטופות במידע.
