חיפוש :

ביטול עצמי או כבוד?

לא אחת אנחנו רואים הורים או מורים שמתמודדים מול ילדים שעונים בחוצפה כגון: "לא בא לי", "אין לי עצבים", "לא שואל אותך", "אני אעשה ועוד איך", "אתה לא תגיד לי מה לעשות" וכו'

ותגובת המבוגר תהיה בד"כ - זעם, כעס, מרמור, הרגשת כפיות טובה, מחשבה שהאני שלי מותקף ובסכנה, הפסד שלי מול ניצחון שלו, עלבון, לחץ, מתח וערעור מצב נפשי יציב, עליה בלחץ הדם והדופק.

דבר המוליד מיד תגובה אגרסיבית בד"כ צעקה או צרחה מלווה במלל מוסרי שכמובן אין לא שום משמעות באותם רגעים ויש כאלה אף מרימים ידיים והופכים אלימים בשם "הצדק".

בואו ננסה להבין מה קורה כאן.

האם הבעיה היא שהילד סירב לבקשתי? או האם הבעיה היא שהילד לא ענה לי יפה?

מה היה קורה אם הינו פונים לילד בהוראה של "כנס לחדר וסדר אותו" או "אתה לא יוצא עד שתסיים שיעורים" והילד היה עונה – "אני לא מרגיש מוכן כעת לבצע את הוראתך אבא או אמא או מורה יקר, לכן אני נאלץ לסרב".

 אז הינו מרגישים טוב יותר ?! ומבינים אותו? או שמא היינו עונים לו "לא מעניין אותי מה אתה מרגיש שמרגיש תעשה מה שאומרים לך!!!" בליווי התואר –חוצפן-

 

לכן לכאורה נראה שישנן שתי בעיות:

1.     מסרב לבקשתי.

2.     עונה בחוצפה.

 

אך האמת היא שיותר מפריע לנו שהוא מסרב להוראות שלנו מאשר חוצפה.

כי אנחנו מצפים שהילד יהיה ממושמע כמו "הילד של השכנים" אבל אם נתבונן לעומק נשאל - מה עדיף, שהילד יבטל את עצמו כלפי ההורה או המורה או שיכבד אותם?

לפני שנענה ננסה לבאר את שתי תכונות אלו.

ביטול – אני מסכים עם דעת האחר מכוח שביטלתי את זהותי בפניו לכן אין לי את "האניעצמי" שלי אלא כל כולי זה "הוא".

כבוד – אני לא מסכים לדעת האחר אבל אני מסרב בכבוד ופתוח לשכנוע.

כלפי הקב"ה זה ביטול.

כלפי אדם זה כבוד

כולנו רוצים ילדים נורמליים. תקינים בחשיבה ובתקשורת לכן ללא זהות לא יהיו מסוגלים להגיע לתקינות.

בכל פעם שילד מסרב הוא בעצם בונה ומבסס את זהותו.

בכל פעם שהילד מסכים עם הוראתי הוא ספק בונה זהות כי הוא בספק ביטול עצמי או מכבד.

כיצד נדע?

תחילה החשיפה הראשונית תמיד תהיה באופן מתריס "לא בא לי" מהסיבה הפשוטה שלילד אין ניסיון כיצד בונים זהות.

במצב כזה עלינו להראות לו שתגובה שכזו פוגעת ומעליבה ומסבירים לו כיצד מגיבים אם אין אדם חפץ לעשות רצון האחר.

בשלב הבא- מסבירים את חשיבות הבקשה ובמידה ולא יבצע אז יפסיד כך וכך לפי שיקול דעת המבוגר. 
אבל יש בשורות טובות כי יש זהות לילד.

טואול - בניית אתרים