חיפוש :

"המגירות" - בתודעה שלנו.

 כאשר מעירים לנו הערה על דבר לא הכי חיובי שעשינו אזי מיד אנו מתחילים לפורר את התקשורת עם אותו אדם ע"י ויכוחים ועקיצות וריחוק פנימי ולעיתים אף חיצוני קולני.

 

בכדי להיות נכונים יותר עלינו להבין שישנם שני פתרונות למצב זה שמישהו "תוקף" אותנו בהערה מוסרית.

ונדמה אותן למגירות במוח:

ישנן בצד אחד במוח מגירות רבות אשר כל מגירה עמוסה בהסברים מדוע עשיתי כך ובעצם אני לא אשם ומעיר ההערה הוא השלילי בכל העניין.

 

ובצד השני ישנן מגירות העמוסות בהתנהגויות שלי שמולידות לגטימציות רבות למקרה בו הואשמתי.

לדוגמא:

אם יפנה אלי אדם בטענה שאני קמצן יהיו לי שתי אפשרויות

א.      לגשת למגירות עם ההסברים וההוכחות שאני הטוב והנדיב והוא הטיפש לכן הוא טעה.

ב.      לגשת למגירת הלגטמציות ולחפש את הפעולה שעשיתי וגרמה לו לחשוב עלי כך ולתקן אותה כי אני יצרתי רושם מוטעה אצלו והראיה היא שאכן כך גרמתי לו לחשוב עלי.

כמובן הפתרון הראשון ממיט אסון וגרוע הוא

הפתרון השני הוא הנכון וזה יסודה של התקשורת שתשאר מקושרת ולא מפוררת – תמיד עלינו לחפש מה עשיתי שגרמתי לו להתנהג אלי כך

זכרו: "לעולם לא אקבל נשיקה אם נתתי בעיטה

ולעולם לו אקבל בעיטה אם נתתי נשיקה"

ומה שמעיד אם פעולה זו היתה נשיקה או בעיטה הוא רק תוצאת ההתיחסות של האחר כלפיי.

לצערי ישנם רק מעט אנשים בעלי אומץ לגשת למגירות של ביקורת העצמית בכדי להיות עסוקים בלתקן את עצמם להיות טובים ונכונים באמת עם כל העמל והקושי בלשנות את מידותיהם.

הרוב ... עסוקים בלתרץ את ההתנהגויות השליליות שלהם לחיוביות ולהשאר אדם שלילי שתמיד האקלים סביבו עויין ואפור והוא כמובן ... "הזאב המסכן"!

 

טואול - בניית אתרים