חיפוש :

האדם מעלה גירה ???

האדם מעלה גירה ???

 

לפני שנדון באדם נסביר תחילה על הבהמה. כשרואה הבהמה דבר מאכל מתחילה היא לאכול. לכל הפחות כך זה נראה, אך אין הדבר כן.

היא תולשת, מרסקת, בולעת ואוגרת, אך לא מעכלת.

לבהמה יש ארבע קיבות, מעין ארבעה סוגי נפות.

 

           נפה גסה עד נפה דקה בעלת חורים קטנים מאוד והיא הרביעית,

ז"א הבהמה בולעת ואוגרת ועליה לעכל שנית.

אין הדבר דומה להקאה כמו אצל האדם, שבודאי לא יעלה על הדעת,

ללעוס דבר מאוס כזה שנית, מפני שספוג הוא במיצי עיקול חריפים, אשר תפקידם להמיס את המאכל, שיהיה מוכן לסיווג לתאים או לפסולת.

 

העיכול: -  היינו תהליך טחינה נוסף אשר מגיע מבית הכוסות, והמסס וכו'..

דבר זה דומה יותר למסטיק, אשר אפשר לשמרו זמן מה מתחת הלשון ואחר כך ללעסו שנית.

ואצל האדם ?!

כאשר האדם סופג מידע (דרך כל אחד מחושיו), חייב מידע זה להתעכל שנית, בתנאי שיהיה בעל חשיבות ולו הכי מעטה,

במידה ומידע זיכרון זה הינו נוגד את תכונות נפשו, אזי אין המוח יוכל לעכל זאת ויפלט מידע זה החוצה, ע"י שינויים במצבי הרוח, כגון התנהגויות לא נעימות המופיעות ללא התראה מוקדמת כגון :

* צער.

* התפרצות של מתחים, שלעיתים עם כעסים כלויים.

* דיכאון, כמו מניה דפרסיה.

* ואף בהפך, לדו קוטבית מלאה, הידועה כמניה.

הינם מגיעים בפתאומיות וחלילה יכל להגיע עד כדי סכיזופרניה וכו'.

 

כל מידע שייספג באדם והוא יותר חזק מכח נפשו,כעין אדם שרגיש לדם, שנחשף למקרה טראומטי שבו נראה איבר שוטט דם, תאונה, בהלה, הטרדה מינית, אלימות במשפחה,  וכו'  המקרה ישאיר רושם כה חזק בליבו, עד אשר יהיה לו מידע זה, לצלקת מרה.

 

כיון שמידע זה הינו מידע עוין לאדם, ידחק מידע זה לפינה מסוימת במח,

בטענה "אני לא רוצה לדבר על זה, אני רוצה לשכוח " ולעולם ירגיש רע כשיגיע לאותו מקום, שיראה משהו דומה ואף יריח באותו ריח שהיה בזמן הטראומה שלו.

החלק העיקרי בטיפול הוא ההתמודדות עם המקרה.

 

ז"א לחזור לשם ולהעלות הכל לניתוח המקרה ועד לפרטים קטנים, דהיינו להעלותו

לאונה המצחית.

(וזה במקרה והינו בר מזל ויודע את מקרה הטראומה שלו, לרוב אין האדם יודע מאיזה מקרה הוא נפגע. במקרה כזה צריך לגרות את התת מודע שיפלוט רמז, זאת אפשר ע"י ציורים וכדו').

ואם לא יטפל, יפלט "זיכרון כלוא" זה, כמו שהזכרנו לעיל.

 

וכן אם פועל הוא בפעולות אשר הם מנוגדים לתכונות נפשו( מידות וערכים), דהיינו הכח המוסרי הסולל את דרך חייו, פעולת הניגוד להם, תגרום לפליטת זיכרון ע"י תסמינים כדלעייל.

לדוגמא:

כולם יודעים שאסור לבגוד! אך אם חלילה התפתח קשר מן הצד, לא יוכל אדם בעל מוסריות, לחיות ולתפקד באופן נורמאלי, עם קיבולת זיכרון זו( שהקב"ה הטביע באדם מאז חטא קין את הדחף לפלוט עבירה טמועה שנאמר " נע ונד תהיה " זוהי חולשה המלווה בייסורים קשים שאי אפשר לחיות כך בד"כ עד שאדם יסגיר את עצמו או יודה ויצא לאור המעשה אשר עשה ).

 

ורק ברגע שזיכרון זה יהפוך למידע ידידותי ולא עוין, יעלם הוא בתוך נבכי מוחו ויקובע שם עד לטריגר דומה לו.

כמו דבר אסוציאטיבי בנעשה ואז יעלה זיכרון זה, אבל רק למספר רגעים ויחזור למקומו בשלום, ללא שובל ייסורי מציק וללא שום רושם.

 

והדברים מוכרחים הם, כיוון שמהות האדם הוא הכח החושב ואם חלילה יהיה שם פצע יוגדר הוא כבעל בעיית נפש ויכל להגיע חלילה עד כדי איבוד עצמו לדעת .

 

וכעת מובן מדוע מצבי הרוח שלנו משתנים, כיוון שפועלים הם במקביל לתהליך עיכול הזיכרון, דבר שנעשה באונה המצחית, ב"פרונט" שבאדם.

 

( במצבי זיכרון של אירועים אסורים אבל מתוקים שנוגדים את ערכיו של האדם מלווה האדם בשני פחדים

 

 

 

א. הפחד לא לאבד משהו חשוב לי ( כי בכל דבר מתוק שנהנים ישנה הקרבה מנגד לדוג' ממתקים = טיפולי שיניים, ספורט מסוכן = חיי אדם, בגידות = משפחה ) כשאהפוך למכוער או אתפס.

ב. לא ליפול שנית ותמשך סדרת העינויים המתוקה הזאת ע"י שאיבדתי כל תקווה וחלילה אכנע לכוחות הרגש הסוחפים ללא רחם לצד ההרס השכלי מציאותי בו אני קיים ולא אוכל להתנגד כלל ואתמוטט כי (לא יתכן להמשיך כך).

אם כן כדי להתמודד עם מציאות זו (כמובן במקרה והנידון פרש ממעשה זה) על האדם לחכות בסבלנות להתמודדות נוספת ולנצח.

 

כלומר:

כל זמן שאין התמודדות, עליך להבין מה גודל ההפסד בכך וכמה חשובים ערכיי נפשי וכו'. מצא את החיובי והגבר אותו.

כל תקופה זו, הנך מתאמן בכך ואוגר כח לזמן אמת, ששם תן את כל כוחותיך כדי לנצח את ה"טריגר האוייב" ודחה אותו בכל מחיר, ללא שום ניסיון להוכיח את חפותך או להצדיק דבר מסוים בפעלך כך, כי כל הסבר בנושא:

א - מראה על חולשה לפרוש.

ב – יגרור אחריו המשך ולא סוף.

אלא פשוט תסרב בכל תוקף להמשך כניעה, כי כך החלטת ופשוט הינך מסיים בניצחון

של "חתכנו את העניין המתוק"! שהפך מאוד מהר, למר כלענה.)

 

 

 

ועל דרך משל:

המח, הינו כמחשב המכיל בתוכו דיסק קשיח, אשר תפקידו לאגור.

ויש את שולחן העבודה, אשר שמו כן הוא עבודה, ברגע שנכנס למחשב מידע לא מעובד כראוי, יתקע המחשב. לכן, מגיע מידע זה לשולחן העבודה ומעובד שנית, לפי יכולת מסוגלות המחשב ובהצלחה,  אזי אפשר לאחסנו כראוי באחד מהמאגרים שבמחשב, ללא שיבושים של אי התאמה למקום המאגר.

 

 

 

המידע נקלט במוח ו"מטייל" באונה המצחית(לצורך עיבוד), אפילו שנים רבות, עד שתהיה אפשרות לעכל מידע זה ולאחסנו במאגר, ועצמת הרגש ( בכי, צחוק, כעס וכו') יווסת לפיו.

טואול - בניית אתרים