חיפוש :

"אין מנוחה לרשעים" או לילדים חלילה ???

שמתי לב לתופעה לא ברורה אך שכיחה בקרב ההורים. בעיקר אצל האבות והיא שאבות לא אוהבים לראות את ילדיהם ישנים ביום. תמיד יעירו אותם או יהלכו בבית עם מועקה בלב מפאת החשיפה למנוחתם.

יאמרו להם "קח ספר\ נקה את החדר או כל מקום אחר\ סדר את... תכין את..." וכו' העיקר שלא ינוחו!

תחילה נודה באמת שגם אנחנו גדלנו עם אותן ההערות אז ברור שאנו מעתיקים את הדור (העברה בין דורית).

אבל בנוסף ישנו פחד פנימי שהילדים לא יהיו כמונו ההורים כי את החלומות אנו מעדיפים שהם יגשימו ויצליחו היכן שלא היה לנו מוטיבציה להתאמץ.

לכן מרגיש לנו כאילו הילדים "הולכים לאיבוד" אם ינוחו, כי כל רגע חשוב וכי הם יכולים להיות טובים במחר של החיים.

אבל אנו שוכחים את הדבר הכי חשוב בחיים והוא לכל דבר קצב גדילה משלו. כשיהילד ירגיש שהוא מוכן למידע מסויים הוא מיד יחפש כיצד לרוכשו, כמובן שעלינו לגרום לו למוטיבציה. לרצות מידע אבל עדין מדובר בתפעול מוח שלא שלנו, ואין לנו באמת מושג כיצד הוא עובד, ומהן יכולותיו, למרות שהוא הילד שלנו. ובל לנו לשכח שלנו תמיד מותר להיות עייפים ולא בדיוק "תולעים של ספרים", אנחנו על המוח שלנו לא בדיוק מתקשרים באופן מושלם, תמיד יש רצונות טובים. אבל לעיתים רבות מתובלות בכבידות או שהמוח מדמיין דמיונות שגורמים לי צער או רצונות ממכרים.

אין לנו שליטה על עצמינו בתשוקה להפרות ולהרבות במידע. והכלל הידוע הוא, שתמיד נשאף למלא חלל ריק. ואם אצלינו החלל ריק לצערינו נשלוט על הקרובים אלי שזה בעצם הדבר שאני לוקה בו בחסר.

לסיכום:

הורים יקרים צרו אקלים נעים בבית אפשרו לנוח, שמחו בכך וכל אחד יגדל בקצב שלו!

אל תציקו לילדים גדלו אותם כמו שמגדלים עצים בחממה מעט מים והרבה הרבה חום (גם אקליפטוס תמיר ואמיר מגדלים כך).

טואול - בניית אתרים