חיפוש :

בן זוג אמנם תרופה מרה אבל עדיין תרופה!

מדוע לאחר כל כך הרבה התלבטויות אנחנו נתחתן עם האדם שיגרום לנו הכי הרבה כאב ותסכולים?

פני שיש לנו מי שעוזר לנו וזה המוח!!! הוא הממליץ ואני הקובע!

נתאר זאת על-פי משל -

אדם יושב במסעדה ומעלעל בתפריט כמובן שאיזה מאכל יבלוט לו מיד?

וודאי שהמאכל שהוא הכי לא אוהב. וזה בכדי להוציאו מרשימת ההתלבטויות. המוח מתוכנת באופן שתמיד ידחף לדברים שאנו אוהבים לכן ירחיק מיד מקורות המעוררים תחושות לא נעימות.

אבל כאשר מדובר בתכונות אצל אנשים שאנו באים איתם במגע אנו נחשוב שהתכונה הבולטת הינה נעימה לנו ולא כמו בתפריט שזה אזעקה להתרחק.

את התכונות אנו סופגים מההורים שלנו או מכל מבוגר משמעותי אחר. התכונות הטובות והנעימות בונות אותנו. והתכונות הפחות טובות פצעו את האגו, האני עצמי שלנו.

נמצא, שכאשר אדם מרגיש מתח כשהוא פוגש אישה (למטרת קשר כמובן) הוא בעצם פוגש תכונה של אחד מהוריו. המוח מתריע במתח, והאדם מפרש הרגשה זו כהתרגשות ממשהוא מיוחד וקסום, המוח "צועק" לו מיד יש כאן משהו שנוא עליך, והאדם מפרש, יש כאן משהוא מוכר וחיבור נשמות.

ואז מתחתנים ורואים שבחרנו בבן זוג בעל תכונות כמו של אחד מההורים והבית החדש מתחיל להראות כמו הבית שגדלנו בו.

נוצר חוסר איזון הורמונאלי תמיד (הפרפרים הפכו ליתושים עוקצניים) ואז מתחיל תהליך ההחלמה של האגו הפצוע במסלול דומה לרכיבה טיפולית.

האני עצמי נפגע כי ההורים היו חזקים לנו, ולא יכולנו לעמוד איתנים מול מהותנו כי תמיד היתה אימרה של "לא מעניין אותי מה אתה חושב אמרתי לך תעשה כך וכך" או כל אמירה אחרת שיש בה ויתור עצמי מפני הכוחניות של המבוגר ולאחר שבן הזוג כעת בתכונותיו במקום של המבוגר אם נצליח להוכיח לו שאין פחד ויש לנו דיעה ואין ביטול עצמי אזי הצלחנו לבנות את האני עצמי שלנו והאגו מתחזק והאיזון של גיל הילדות חזר.

לכן "הטעות" בזיהוי שלנו הוא בעצם התרופה שלנו. אבל במציאות האגו נבנה ללא הכוונה נכונה ומחריב את הבית. אז מה עושים? רק צריך להבין שזה תהליך מרפא!

 

טואול - בניית אתרים