חיפוש :

אני או אתה - חתונה מהתחלה

אני או אתה .? או שנה ראשונה ? / אושרי דביר
רק עבר שבוע אחרי החתונה וכבר את\ה משתנה\ת  ?!

 ארבעה סוגי התנהגיות הן

---"אני" אצלך. "אתה" אצלי. "אני" אצלי. "אתה" אצלך.---

ונבאר:

א.     "אני" אצלך - עזות

ב.      "אתה" אצלי – תסכולים

ג.       "אני" אצלי -  שלוות נפש

ד.      "אתה" אצלך – אצילות ונימוסין

 

ונסביר כל אחד מהם:

"אני" -  זה כאשר האדם מתנהג לפי רצונו בלבד (כגון מי שנמצא בביתו לבדו) "אני" – כפי הפתגם – "אף אחד לא יכול עלי" "עושה מה שבא לי". יש לי זהות ברורה, יש לי "אניעצמי"

 

"אתה" – זה כאשר האדם מתנהג לפי רצון האחר (כגון מי שמתארח, הוא מתנהג לפי רצון מארחו – ה"אחר") במקום שאהיה "אניעצמי" אני מתנהג כמו האחר יש בתוכי "אתה". כפי הפתגם "בולע צפרדעים", אוכל את עצמו ושותק"

 

ז"א: "אני" ברשותך = כשאני מרגיש "אני" ברשותך,  אז אין רסן לפי. ארשה לעצמי להעיר הערות אבקש ואח"כ גם אדרוש. אנשים כאלה מכונים כחוצפנים וכפויי טובה, הרוב תמיד מתחמקים מלהזמינם ומצמצמים ככל האפשר את ביקורם. (עניין זה נמצא לרוב אצל בן משפחה מהצד השני האבא של אשתי, בעלי, אח של ... וכו' ישנה אוירה של לחץ מהביקור (ביקור מלשון לבקר את... להעביר ביקורת.)

מרגיש אני בבית של האחר אין לו רגישות לאחר וחושב שהוא יכול להתנהג איך שהוא רוצה מרגיש "בעל הבית" ללא בושת ועדינות, נכרת בו העזות.

 ******

לכן כאשר אין לאדם "אני עצמי" תקין (תמיד מתנהג כחיקוי של הסביבה ולא מסוגל לקבל החלטות או לייצר רצונות ולחלום חלומות אינו בעל "עמוד שדרה".

אין לו רגישות לאחר וקושי בלהביע רגשות ולאהוב את האחר ועוד...)

הוא מתנהג לא נכון!

 ******

"אתה" ברשותי = כשאני מרגיש "אתה" דהיינו כשאין לי זהות של אניעצמי אני לא "אני"! המציאות הזו גורמת לי להרגיש לא בנוח, תמיד לא נעים לי, תמיד צריך לתת הסברים על התנהגיות טבעיות שלי, תמיד מרגיש מוגבל, תמיד לבקש רשות על כל דבר.

ובעצם כל זה מתנהל "אצלי"!?

דבר זה מביא את אותי לתסכולים ולכעסים!

במידה וזה קורה כשאני "אצלך" (ברשות אחרת, בבית אחר ביחסים אנטרסנטיים) אז לא נורא. אבל שזה קורה אצלי, זה מתסכל מדוע עלי להרגיש מוגבל בבית שלי ?!

זהו התהליך שקורה מיד אחרי החתונה! דורשים ממני להיות משהו אחר ועוד "אצלי"!!!

הקשר הוא כעת ביתי, אני חלק ממנו זה נקרא "אצלי". א"כ מדוע אני לא יכול להיות "אני" הטבעי להשאר עם רצונותיי הרגליי טבעיי להניח את הנעליים או שאר מלבושי היכן שנוח לי לאכול מה שבא לי לעשות מה שמתחשק לי וכו' וזה מוליד את התסכול שמוביל למעגל הנמכה בזוגיות עד לפירוק החבילה.

 "אני" ברשותי -  שלוות נפש = אין לי שום הגבלה אני "בן חורין" אין פער בין הרצון לעשות לבין היכולת לבצע.

 "אתה" ברשותך – אצילות ונימוסין = מפאת שאני נמצא ברשות אחרת ביחסים אחרים וכו' אני מתנהג כמו האחר
ובהתנהגות שלי אני בעצם מגביל את עצמי ומעיד בכך שאני מסכים איתו ומחמיא לו בכך-התוצאה – תקשורת.

 ******

 המעבר בין 2 הראשונים ל2 האחרונים הוא ההתמודדות בשנה הראשונה לנישואין.

במידה וההתמודדות עברה בבניה נכונה האדם ימצא את עצמו  ב 2 האחרונים "שלוות נפש, אצילות ונימוסין."

(הערה חשובה אין זמן מוגדר לשנה הראשונה הכוונה היא לתקופה הראשונה.

החכמים מסיימים תקופה זו לפני בואם של יורשיהם).

כל זמן שהאדם נמצא בתקופה של לפני החתונה הוא מוותר על "האני שלו" (רצונותיו) לכן הוא תמיד יעשה מה שיגרום לאחר נחת ושלווה אושר ובטחון והוא או היא יצויירים כמנומסים ואציליי נפש כי ברור הוא שמצב הוא זמני בעל אינטרס גדול להיות מאופק עד "הזכיה" הגדולה – החתונה-

והנה פלא! לפתע, בן או בת הזוג מתחיל להיות עויין את האחר מה?! רק עבר שבוע ופתאום ישנם הרמת קול ומילים דוקרות והתחרטויות סמויות, מה קורה כאן?

התשובה היא שהאדם לא יכול לחיות בזהות בדוייה הרבה זמן. האדם לא יכול להתקיים נורמאלי במצב של פראדוקס בין הרצונות לבין היכולות לממשם.

(במקרים של סכיזופרניה ישנו קיבעון של פראדוקס זה ל"ע)

לכן ברגע הראשון שתהיה לאדם אפשרות להגיע לאיזון בין הרצונות למעשים הוא מיד ינוע לכיון. וזה מה שקורה אחרי החתונה האדם מרגיש שייכות לבית, לתא שנבנה, אזי ברור לו שהוא יכול לחזור להיות "האני" שכה נכסף אליו.

וכעת סוף סוף תוכל השלווה לשרור בקרבו.

ומתנהג ופועל לפי הנתונים הנסתרים המרכיבים את "האני" שלו!

(הנתונים האלו הם נסתרים לא רק לבן הזוג אלא אף לעצמו !

לא אחת אנחנו שומעים את הביטוי "אני לא מבין איך עשיתי זאת").

לכן אף אחד לא השתנה אחרי החתונה, אלא המקום השתנה.

כי לפני החתונה הית עם אישיות אחרת ("אתה ברשות האחר").

 אבל כעת זו הטריטוריה שלך והזהות שלך כעת פורצת אל מול הפה הפעור של בן הזוג, שממש לא מבין מה קרה פתאום?

לכן, ההתנהגויות השליליות בין בני הזוג הם בעצם העדות המושלמת וההוכחה לתקינות ה"אני עצמי" שלהם.

וכעת נשאר הליטוש של רגישות לאחר להכיל בתוך הזהות שלי את הידיעה הברורה שחלק ממני זה האחר – לדאוג לאחר !

וזה מהלך טבעי ומוכרח !!! לתקופה הזו קוראים "שנה ראשונה"

בהצלחה ו...מזל טוב.

 ובקיצור:

   ארבעה סוגי התנהגיות הן

א.     להרגיש "אני" ברשות האחר - עזות

ב.      להרגיש "אתה" ברשותי – תסכולים

ג.       להרגיש "אני" ברשותי -  שלוות נפש

ד.      להרגיש "אתה" ברשות האחר – אצילות ונימוסין

טואול - בניית אתרים